פוסטים אחרונים

September 30, 2016

October 24, 2015

Please reload

ארכיון
Please reload

חיפוש על-פי תגים

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

על אמפטיה

October 24, 2015

השבוע נפגשתי עם זיכרון ישן, קפיצה של יותר מ- 10 שנים אחורה, לתקופה שהייתי מתמחה בבית חולים פסיכיאטרי בסן פרנסיסקו

 

טים היה בחור חביב עם פנים עדינות והמון מוטיבציה להרגיש יותר טוב. מחלת הסכיזופרניה שהתפרצה שנתיים קודם לכן, התבטאה במחשבות שווא - הוא היה רדוף מהמחשבה שאנשים שגרים ברחוב שלו ושל אימו עוקבים אחריו ורוצים לפגוע בו בגלל שיש לו מידע בטחוני מסווג. טים היה מפוחד מהדמויות שעוקבות אחריו ומוטרד מהגעתו לבית חולים פסיכיאטרי. הוא הסתובב במחלקה הסגורה ושאל את חברי הצוות האם הוא נורמלי. כולם כולל אני, ניסינו לחמוק מתשובה. טים נראה כל כך תמים, שברירי, לא רצינו לפגוע ברגשותיו.

 

בשלב זה, נכנס לסיפור ד"ר זוניגה, הוא היה מנהל המחלקה, אדם עם כושר אבחנה יוצא מן הכלל אך מעט ציני וחסר סבלנות שנאלץ מתוקף תפקידו להתמקד בצורך לשחרר את המטופלים שהגיעו למחלקה במהירות האפשרית (בארה"ב ביטוחי הבריאות מגבילים את משך השהות במחלקה הפסיכיאטרית לפרק זמן קצוב ביותר. כך, גם במצבים נפשיים מאד קשים רוב האנשים משתחררים מהמחלקות הפסיכיאטריות תוך מספר ימים. יש לזה יתרונות וחסרונות אבל זה כבר פותח דיון שלם אחר).

 

כך יצא, שישבנו אני - הפסיכולוגית האחראית על הטיפול בטים וד"ר זוניגה שהגיע כדי להעריך את מצבו (שלא לומר לבדוק מתי טים יכול להשתחרר). גם את ד"ר זוניגה, טים שאל אם הוא נורמלי. ד"ר זוניגה הסתכל עליו במבט נוקב ואמר לו "לא טים. אתה לא נורמלי. זה לא נורמלי לחשוב שעוקבים אחריך או שיש לך מידע חשוב שבגללו רוצים לפגוע בך". בזה בערך הסתיימה השיחה שלהם. אני, שישבתי והאזנתי לדברים אלו, נותרתי פעורת פה. נבהלתי מהדברים הבוטים שד"ר זוניגה אמר לטים אבל טים כלל לא נראה מוטרד והמשיך לדבר על נושאים שונים שהעסיקו אותו. חשבתי שאולי "יצא מזה בזול" כי פשוט לא ממש הקשיב למה שד"ר זוניגה ענה לו.

 

באותו היום, בעודי עוברת במחלקה ליד הטלפון הציבורי (להזכיר שמדובר על 10 שנים אחורה), אני רואה את טים משוחח עם אימו בטלפון. בתוך הדברים, פתאום שמעתי את המשפט הבא: "אמא, היום ד"ר זוניגה גרם לי להרגיש נורמלי". חייכתי לעצמי והמשכתי ללכת, מהרהרת בדרכיה המופלאות של הנפש: איך זה יכול להיות שהאדם היחיד שאמר לו שהוא לא נורמלי גרם לו להרגיש נורמלי?

 

הבנתי שבתשובתו הבוטה ד"ר זוניגה באמת היה היחיד שהתייחס אל טים כאל אדם "נורמלי", יותר ממה שכולם עשו בזהירות וב"רגישות" שלהם. הוא התייחס אליו כאל אדם בוגר שמגיעה לו תשובה אמיתית ושסומך עליו שהוא יצליח להבין אותה ולהתמודד עם האמת הקשה. הרי טים ידע ברמה כזו או אחרת שמשהו לא בסדר...

אני מניחה עוד שעם הדברים ששמע מד"ר זוניגה, טים גם היה יכול להרגיש שלד"ר זוניגה איכפת ממנו מספיק כדי להגיד לו דברים ישירים וברורים. בתוך זה, טים גם הרגיש שמישהו רואה אותו, שהוא כבר לא לבד ויש לו על מי לסמוך - אם ד"ר זוניגה מבין אותו, הוא גם יוכל לתת לו את העזרה שלה הוא כל כך זקוק.

הנה עוד שיעור באמפטיה. אמפטיה היא לא רק להבין את האחר או להגיד את הדבר המלטף והמעודד. להיות אמפטי זה להבין את האדם האחר מבפנים ולהיות מוכן להיות נוכח איתו גם עם האמת הקשה ביותר.

Please reload

​© 2019 by Zohar Itzhar

  • Facebook

אהבת אדם 80, כפר יונה